מהו המקור לקביעת ל"ג בעומר כיום חג, "הילולא"? לכאורה המקור הוא מהזוהר בפרשת האזינו - סוף ה"אידרא זוטא" שמתאר את יום פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי. שם מסופר שאחרי שהיה ויכוח בין תושבי ציפורי לתושבי מירון היכן יקבר רשב"י עד שפרחה מיטתו באויר ואש ליהטה לפניה ויצא קול משמים שאמר: "עוּלוּ וְאָתוּ, וְאִתְכְּנָשׁוּ לְהִילּוּלָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן" (קומו ובואו והתאספו לחתונה של רבי שמעון)
מדוע נוהגים להדליק מדורות ביום זה? נאמרו בזה כמה וכמה הסברים: 1. זכר לאש שהקיפה את הבית של רבי שמעון ביום פטירתו 2. בימי פטירת צדיק מדליקים נר לעילוי נשמתו, וכיוון שרשב"י הביא תורה אדירה ואור גדול לעולם אז מדליקים נר ענק. 3. רשב"י אמר את הלימוד שנח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין בני חברו ברבים. וזה מתחבר לכך שביום זה פסקו תלמידי רבי עקיבא מלמות (על שלא נהגו כבוד זה בזה). (כך כתב בספר "אור מופלא" על ענייני ל"ג בעומר וכן כתב גם ידידי הרב הלל מרצבך הי"ו)
יום ל"ג בעומר כנגד "אוהב את הבריות" מ"ט ימי הספירה מקבילים למ"ח קנייני תורה (שמובאים בברייתא בסוף מסכת אבות שנוהגים ללמוד בימי הספירה) וביום האחרון של הספירה צריך להשתלם בכל המידות כאחד. קניין התורה הל"ג הוא: "אוהב את הבריות" - מדהים שזה יוצא בדיוק מקביל לל"ג בעומר. וביום זה פסקו תלמידי רבי עקיבא למות (שהרי מתו על שלא נהגו כבוד זה בזה)
ל"ג בעומר - יום התחלת ירידת המן לפי החתם סופר - ל"ג בעומר יום התחלת ירידת המן החתם סופר מוכיח על פי מדרש שהמן התחיל לרדת בי"ח באייר - ל"ג בעומר. וגם נתן לכם רמז שבפסוק: "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר" יש בדיוק 33 אותיות. וה"מן" היה "עומר לגולגולת" וכתב שזו הסיבה שנוהגים ביום זה קצת שמחה. אפשר להבין את הקשר בין התחלת ירידת ה"מן" שמסמל את האמונה שהפרנסה מהשמיים לבין הילולת רשב"י שבמשך 13 שנה התפרנס מהמעיין והחרוב שנשלחו מהשמיים ושידועה אמרתו (בברכות לה:) " אפשר אדם חורש בשעת חרישה, וזורע בשעת זריעה, וקוצר בשעת קצירה, ודש בשעת דישה, וזורה בשעת הרוח, תורה מה תהא עליה? אלא: בזמן שישראל עושין רצונו של מקום - מלאכתן נעשית על ידי אחרים..."
המעשה של רשב"י במערה בדף ל"ג במסכת שבת ובנוסף זו גם המימרא ה33 של רשב"י בש"ס! בזוהר הקדוש מובא "מאן שבת? דא רבי שמעון בר יוחאי" (שהוא בבחינת שבת) והמילה "שבתא" יוצאת בגימטריה: שמעון בר יוחאי.
ל"ג בעומר - גם יום פטירתו של הרמ"א מעניין מאד שכל עדות ישראל אומרים "ל"ג בעומר" ולא "ל"ג לעומר" - כשיטת הרמ"א, כמו באים לחלוק כבוד לדעתו ביום פטירתו.
הקשר המופלא בין משה רבינו לרשב"י כידוע יש קשר חזק מאד בין נשמת משה רבינו לנשמת רשב"י (שהיה בחינת "משה" של אותו הדור והאר"י כתב שרשב"י היה ניצוץ מנשמתו של משה רבינו) וקטעים רבים בזוהר נקראים "רעיה מהימנא" כיוון שהם נאמרו על ידי נשמת משה רבינו שהתגלתה בבית המדרש של רשב"י מעניין לגלות שתמיד ז' באדר, יום פטירת משה רבינו, וגם יום האושפיזין של משה רבינו בסוכות יצאו תמיד באותו יום בשבוע שבו יחול ל"ג בעומר. כמו כן "לג בעמר" בגימטריה - "משה" (345)
אם רבי שמעון יכול לפטור את העולם כולו מן הדין, למה הוא לא עושה את זה? מובא בגמרא (סוכה מה:) שרשב"י אומר שהוא יכול לפטור את העולם כולו מן הדין. מדוע הוא לא עושה את זה? הבן-איש-חי בספרו "בן יהוידע" נותן לזה הסבר יפה: דעת רשב"י היא שבהלכות שבת שניים שעשו מלאכה יחד פטורים גם אם כל אחד לא היה יכול לעשות את המלאכה בעצמו (שלא כמו חכמים שפוטרים רק אם יכלו לעשות את המלאכה לבד) ולכן, לפי שיטת רשב"י כשיבוא האדם לעולם העליון הוא יוכל לטעון שהנשמה והגוף הם "שניים שעשאוה" והוא יהיה פטור לגמרי מהדין וכך, לפי שיטתו בהלכה יוכל רשב"י לפטור את כל העולם מן הדין (אף על פי שמובא בגמרא שהקב"ה מרכיב את הנשמה על גבי הגוף ודן את שניהם כאחד, זה מסתדר רק לפי שיטת חכמים, אבל לדעת רשב"י גם אם לא יכלו לעשות כל אחד לבד - עדיין פטורים). אם כך, מה הסיבה שהוא לא עושה כך ופוטר את כולנו מן הדין? כי אם יפסקו כשיטתו יהיה אותו הדין לגבי השכר של הנשמה... שהגוף והנשמה שעשו מצווה ביחד לא יקבלו את שכרם בגן עדן... וזה לא משתלם.
Comments